הלכות גדולות · סימן א׳, מ״ד

(פסק) ואסיר ליה לבר ישראל למתבע צרכיה מן קדם דמצלי אלא מצלי ברישא והדר תבע צרכיה (ע"ז ז:) דתניא רבי אליעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואחר כך יתפלל שנא' תפלה לעני כי יעטף ואחר כך ולפני ה' ישפוך שיחו ואין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה וגו' רבי יהושע אומר לעולם יתפלל אדם ואחר כך ישאל צרכיו שנא' אשפוך לפניו שיחי ואחר כך צרתי לפניו אגיד. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילא משמיה דרב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה אומר. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אמר רב חייא בר אשי אמר רב אף על פי שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומרה בברכת פרנסה. אמר ר' יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפי' כסדר וידוי של יום הכפורים אומר (סנהדרין מד:) היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח א"ר אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאילמלי לא הקדים אברהם אבינו תפלה בין בית אל ובין העי לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. ר"ל אמר כל המאמץ את כחו בתפלתו אין לו צרים למעלה שנא' היערך שועך לא בצר. ורבי יוחנן אמר לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין כחו מלמטה ואל יהו לו צרים למעלה. ומתבעי ליה לבר ישראל לצלויי בהדי ציבורא (ברכות ח.) דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור שנא' ואני תפלתי לך ה' עת רצון איזו היא עת רצון שעה שהציבור מתפללין בה. ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא בעת רצון עניתיך. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא הן אל כביר לא ימאס. תניא נמי הכי היה ר' נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס תפלתן של רבים שנא' הן אל כביר ולא ימאס. (ברכות ד:) אמר ר' יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי: