מי שהשביע את בנו או חבירו שלא ילוה מעותיו לאחרים א"ל ברשות ראובן ושמעון מותר להלוות ברשות אחד מהן כדקיי"ל בכ"מ שנאמר פלוני ופלוני כמו אביו ואמו קילל משמע שנים כאחד ומשמע כל אחד בפ"ע עד שיפרוט לך הכתוב כמו שפרט בכלאים לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ואי לא כתב יחדיו היה משמע בשור לבד וחמור לבד וה"נ כשהשביעו לא השביעו אלא שלא ילוה ברשות אחרים אלא דוקא ברשות שני האלו וה"ה ברשות א' מהן (סי' רכ"ח סעי' מ') וי"א דבנדרים דהולכין אחר לשון ב"א לא שייך זה ואסור כי אם ברשות שניהם דוקא ופוק חזי מאי עמא דבר במי שקיבל עליו ב' דיינים שאין אחד מהם יכול לדון (סי' רט"ז ש"ך ס"ק כ"ב) ומ"מ במת א' מהם אם היה מזה תועלת ליורשיו צריך שיהא גם ברשותם ואם אין תועלת ליורשיו יכול ללוות ברשות הא' החי שבודאי לא היה דעתו שאסור זה לעולם (ע"ש סי' רכ"ח בט"ז ס"ק מ"ט):
חכמת אדם · סימן צ״ז, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.