המתפיס בנדר כגון שאמר בשר זה עלי אסור וחזר ואמר אפי' אחר כמה ימים הפת הזה כבש' הזה הרי זה הפת נתפס ונאסר חזר ואמר ודבש הזה כפת הזה יין זה כדבש זה אפי' הן מאה כלן אסורין מה"ת (רכ"ט סעיף ג') אבל המתפיס בשבועה כגון שנשבע שלא יאכל ככר זה ואמר על דבר אחר יהא כמוהו מה"ת לא חלה האיסור על אותו דבר מטעם הנזכר דבנדר יש איסור על החפץ משא"כ בשבועה שאין איסור על החפץ אלא על האדם ומ"מ מדרבנן אסור אבל אם שמע חבירו כשנשבע זה ואמר אני כמותך ה"ז אסור כמוציא שבועה מפיו שהרי התפיס גופו באיסור גופו של חבירו (רל"ט) וי"א דאפי' במתפיס בחבירו אינו שבועה אלא איסורא (עיין בב"י וסותר דבריו שבכ"מ שכ' דגם לרמב"ם איסורא איכא):
חכמת אדם · סימן צ״ה, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.