הנשבע שלא לגלות לחבירו דבר שיצילנו מן ההפסד י"א דהוי נשבע לבטל את המצוה ואינו חל ומ"מ יש להתירו תחלה ואח"כ יגלה אבל כשנשבע שלא להגיד עדות לכ"ע אינו חל נ"ל דאפי' זה אינו תובעו שיעיד לו ועיין עוד בש"ע סי' רל"ט מה נקרא דבר מצוה (מש"כ הט"ז סי' רכ"ח ס"ק מ"ב דדוקא כשתובעו צ"ע דברמב"ם פ"ה מהל"ש משמע להדיא דאפי' אינו תובעו דהוי שבועת שוא ומש"כ ראיה מח"מ התם לענין שבועות העדות):
חכמת אדם · סימן צ״ה, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.