האומר נדר זה שאני רוצה לידור או נדרים שאני רוצה לדור לא יהיה נדר ותיכף אח"ז נדר אינו נדר (ט"ז ש"ך) (והפרישה כתב ומביאו הש"ך דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה קודם הנדר רק שמתנה ואומר בפי' למחר או לאחר שנה אנדור נדר זה והריני מבטל מעתה הרי זה בטל) בד"א שהוצי' בתחלה בשפתיו בקול רם בפרהסיא אבל אם דבר בלחש לא מהני. וכיון שהתנה בפירוש שאף שידור לא יהא נדר (לכל א' מהפוסקים הנ"ל לפי דעתם הנ"ל) אינו חל כלל ואע"פי שבשעה שנדר זכר לתנאי וא"כ ה"א שעקר לתנאי (כמבואר בש"ע רי"א סעיף ב') ל"ד דהתם מתנה סתם אם אנדור אבל הכא כיון שאומר נדר זה שאדור לא יהא נדר אמרינן דאין הנדר חל ואם בשעה שנדר היה כוונתו שיחול הנדר חל הנדר:
חכמת אדם · סימן צ״ד, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.