הנודר או נשבע וחוזר בו מעצמו תוך כדי דיבור (דהיינו שלום עליך רבי) או ע"י שמיחו בו אחרים חזר בו תוך כ"ד לנדרו (אבל תוך כ"ד של מחאתן אינו חזרה כיון שהאחרים אינם שייכים לנדרו) (ר"י ש"ך ס"ק ז') לא הוי נדר ושבועה כלל והוא שיאמר כך בפיו שהוא חוזר אבל אם מחשב בלבו אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים לבטל מה שהוציא בפיו בכוונה אבל כשמוציא מפיו בלחש להשמיע לאזנו מהני כאן (פרישה סי' ר"י):
חכמת אדם · סימן צ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.