דברים המותרים ויודעים בו שהוא מותר ונהגו בהם איסור לסייג וגדר ופרישות הוי כאלו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם בלא התרה אפי' אם צריך מחמת בריאות ולכן הרוצה לנהוג באיזה דבר מצוה יאמר מתחלה קודם שיתחיל בפעם ראשון שאינו מקבל עליו בנדר ושאין דעתו לנהוג כן אלא כ"ז שירצה יהיה מותר אבל אם נהגו כך מחמת טעות שהיו סבורים שהוא אסור ובאמת אין כאן איסור כלל או שהיו סוברים באיסור גדול הוא ונתברר לו שאינו איסור כ"כ ופשיטא שאינו אלא מדת חסידות וכיוצא בו. מדינא א"צ התרה כלל אך י"א דאעפ"כ צריך התרה ועכ"פ מהני התרה בזה כיון שהוא מחמת טעות או אפי' יודע שהוא מותר אלא שנהג כן לפרישות והמנהג כסברא ראשונה אבל אם ידע שהוא מותר ונהג בו איסור לא מהני התרה שכבר קיבלו עליו באיסור של תורה (סי' רי"ד ועיין פ"ח א"ח תצ"ו) ולכ"ע דווקא מה שקבלו עליהם איזה יחידים אבל מה שקבלו עליהם כל ישראל איזהו מנהג אין לו התרה לכ"ע (ע"ש ועיין בחיבורי נ"א בהל' פסח):
חכמת אדם · סימן צ״ב, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.