הנדר הוא בכל לשון שיאמרו עליו לא מבעיא בלשונות נכרים שהם לשונות גמורים. הנודר בהם ה"ז נדר גמור אלא אפי' בלשונות שאינם גמורים ומכנו על דבר אחר הולכי' אחר הכינוי שכל כינוי נדרי' כנדרים והולכין אחר לשון כלל העם באותו מקום ובאותו זמן וכן האומ' קונ' קונח קונם שהם לשון הקדש אלא שנשתבש מלשון קרבן ולפיכך האומר א' מלשונות אלו הרי אלו כינויין לקרבן אם מכיר אותו לשון אבל אם אינו מכיר אלו לשונות שדברו בהם חכמים אעפ"י שנדר בהם לאו כלום הוא (סי' ר"ז) ולכן האומר לחבירו איך טוא איין נדר פון דיר הוי כאומר מודרני ממך או איך וויל מיך פורש זיין פון דיר הוי כאומר מופרשני ממך או איך וויל מיך מרחק זיין פון דיר הוי כאומר מרוחקני ממך ודינו כמבואר בסי' ט':
חכמת אדם · סימן צ״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.