חולי שאב"ס אסור לאכול אפילו איסור דרבנן וכן אסור לשתות סתם יינם (כ"כ רמ"א בהדי' סי' קנ"ה ועיין בחיבורי נשמת אדם בהל' שבת כלל ס"ט שהארכתי בזה ומש"כ הש"ך בס"ק ט"ז דהם מיירי לדין הש"ס תמוהים דבריו שהרי הם השיבו דבריהם להשואלי' להם עיין ברשב"א וריב"ש וגם לא עיין בריב"ש סי' רנ"ו שכ' דההיתר בזמן הזה אינו אלא לענין הנע אבל לא בסתם יינם) ודוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן כגון שערבו האיסור עם דברים המרים שאין בהם הנאה לחיך מותר אפילו דברים האסורים מה"ת ואפי' באיסורי הנאה כגון חמץ בפסח חוץ מכלאי כרם ובשר בחלב דאפילו להנות מהן שלא כדה"נ אסור אא"כ בחולי שיש בו סכנה דבכל איסורין כתיב לא יאכל וילפינן מינה דוקא דרך אכילה והנאה אבל בכלאים ובב"ח לא כתיב לשון אכילה ולכן אפי' שלא כדה"נ אסור (שם ובמ"א סימן תס"ו) ואם מותר לבריא עיין בב"א:
חכמת אדם · סימן פ״ח, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.