כלים שאין מכניסין לקיום דהיינו שאין דרך להכניס בו יין לעמוד בו ג"י בין שהם של עור בין של עץ או זכוכית או אבן או מתכות אם אינם מזופתים משכשכין במים ומותרים (חוץ מכלי הגת שיתבאר לקמן כלל ס"ב) בין שהיה תחלת תשמישן ביד עכו"ם בין שהיה בו יין שלנו ונגע בו עכו"ם בעוד משקה טופח להטפיח על הכלי. ואם היו מזופתים וחדשים בימיהם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה ואותו יין אין אוסר דהוי במשליך לאיבוד מ"מ אם נתן אח"כ בהם יין אינו ניכר כ"כ וחיישינן שמא נתנו בהם יין וכ"ש אם הם ישנים שנתיישנו ביד עכו"ם בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשן ומותרים ואם לא רצה לקלוף ממלאן ומערן ג"י כדלעי ובזה"ז שאין רגילין ליתן בהם יין בשעת זפיתה כ"ז שהם חדשים מראיתן צהוב עד שיתנו בהם יין לפיכך יכול לקנותם מהם כ"ז שהם צהובים דאם היה נותן בהם יין היה ניכר וי"א דבכלי שלנו שהיה משקה עליהם טופח ע"מ להטפיח ונגע בהם עכו"ם אם הם של עץ ואבן או מתכות ושכשכם אפי' הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד ואפילו אין בו ס' ומכל שכן דמסתמא יש ס' נגד קליפת הכלי אבל של עור שהם רכי' והזפת מבליע בהם היין לכ"ע צריך עירוי (שם סעיף א' בט"ז ובש"ך) ומ"מ לא נקרא זפותים בשביל מעט זפת כגון משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל וכן כלי שהיא שוע בשעוה אין דינו כמזופף דשועה לא בלעה (סעיף ב'):
חכמת אדם · סימן פ״א, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.