חכמת אדם · סימן פ״א, ג׳

כלי חרס אע"ג דלענין הגעלה קיי"ל דלא מועיל הגעלה מ"מ לענין יי"נ כיון שתשמישו היה בצונן קים להו לחז"ל דע"י עירוי המים מקלישין טעם היין ומ"מ כיון שהם נוחים לבלוע ולכן אפי' אין מכניסים לקיום ואינם זפותים אם נשתמש בהם עכו"ם כ"ז שלא שבעו לבלוע צריכים מילוי ועירוי ומאימתי שבעו מלבלוע ביין שבעו בשני פעמים לפיכך אם נשתמש בו ישראל ביין שני פעמים אזי כבר שבעו מלבלוע ואם נשתמש בהם עכו"ם אח"כ די בשכשוך ואם נשתמש בו ישראל במים ב' פעמים כיון דמיא קלישי ונבלע יותר אינו שבע מלבלוע עד שישתמש בהם ישראל ג"פ במים ואז כבר שבע ואם אח"כ נשתמש בו עכו"ם מותר גם כן בשכשוך אבל אם נשתמש בהם עכו"ם ביין בפעם ראשון קודם שהשתמש בו ישראל או אפי' שכבר נשתמש בו ישראל פעם אחד אפי' ביין והעכו"ם השתמש בו פעם ב' או שנשתמשו בו במים אפי' ב' פעמים כיון שלא שבעו מלבלוע בולע ולפיכך צריך מילוי ועירוי. ואם נתן בהם מים פעם א' ושהו בהם שעה גדולה כמו רביע היום הוי בלועים ממים כאילו נתן בהם מים ג"פ ויש מקילין עוד דאם כבר שבעו מלבלוע אפי' במכניסו לקיום א"צ מילוי ועירוי ואע"ג דבשאר כלים במכניס לקיום צריך מילוי היינו משום דשאר כלים אינם שובעים לעולם (ב"ח) וי"א דבמכניסו לקיום דינו כשאר כלים (ב"י בש"ך ס"ק ט"ו) וכ"ז באינם זפותים אבל אם הם זפותים צריך מילוי ועירוי ובשלנו שנגע בהם בעוד משקה טופח להטפיח נוהגין לכתחלה לשתות בהם ע"י שכשוך כיון שכבר שבעו מלבלוע ולכן עדיפי משאר כלים (סעיף ד' ובש"ך ס"ק ט"ו) וכדים של עכו"ם שהם מיוחדים ליין אין להשתמש בהם יין דתחילת תשמישן ביד עכו"ם אבל אותן שממלאים בהן גם מים הוי ס' דרבנן שמא נשתמש בהן תחלה מים ומותרים בהדחה (ט"ז ס"ק ח'):