וישראל שמשכן כלי ביד נכרי אם היה דעתו מתחלה בשעה שמשכן אדעתא שלא לפדותו עוד וא"כ הוי כמוכרו לו וחוזר וקונה ממנו וצריך טביל' (סי' כ"ה) אבל אם מתחלה לא היה דעתו לשקעו בידו ואח"כ נמלך לשקעו בידו וחזר ונמלך ופדאו א"צ טביל' (שם בשם או"ה) וכן ישראל שגנבו כלים ממנו והוחזרו לו א"צ טבילה שהרי לא נקרא שם נכרי על הכלי אבל אם אנסו ולקח כליו וכבר נשתקעו בידו אע"פי שחזר ונתן לו צריך טבילה. וישראל שמכר כליו לנכרי וחזר ולקח ממנו צריך טבילה (סעיף כ"א) ולפ"ז כשמוכר היורות לנכרי בע"פ משום חמץ צריך טבילה לאחר פסח ולכן מוטב שלא למכרם:
חכמת אדם · סימן ע״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.