ישראל שנתן כסף לאומן נכרי לעשות ממנה כלי או להיפך נחלקו הפוסקים י"א דאזלינן לעולם בתר האומן דאומן קונה בשבח כלי וי"א דאזלינן לעולם בתר הכסף ולכן מטביל בלא ברכה. ודוקא כשכל הכסף של הנותן אבל אם גם האומן נתן מקצת הכסף ועש' כלי מחדש או שהיה נקב בכלי עד שלא מחזיק רביעי' וא"כ נתבטל שם כלי ממנו לגמרי ונתן לאומן לתקנו אם בעל הכלי נתן הטלאי במה לתקן מטביל בלא ברכה אבל אם האומן נתן הטלאי אזלינן בתר האומן כיון שיש לו ג"כ חלק בכלי ולכן אם הנכרי הוא האומן ונתן מקצת הכסף או אפילו הטלאי מטבילו בברכה (ש"ך ס"ק כ"ב שם והט"ז כתב שלא לברך). ונ"ל דישראל המחזיק הוטא שעושין זכוכית ויש לו פועלים נכרים או להיפך יש לסמוך על המקילין ולעת הצורך מותר להשתמש בלא טבילה דהוי ס' דרבנן (כעין זה כתב הפ"ח ס"ק כ"ו) וצריך להזהיר החנונים שיזהירו הלוקחים זכוכית שלא יברכו על הטבילה אם לא שהמחזיק הוטא נכרי ופועלים נכרים:
חכמת אדם · סימן ע״ג, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.