אם שחט עוף ולא תפס בקנה ואחר שהתחיל לשחוט בקנה שהה אפילו במיעוט קמא דקנה אעפ"י דמדינא היה מותר לגמור השחיטה בקנה ואח"כ יהפוך הוושט ויבדקנו מבפנים ואם לא נמצא טיפת דם בידוע שלא נגע בוושט וכשרה וכן פסק הש"ע אבל אנו נמשכין אחר רמ"א וקיי"ל דאין אנו בקיאין בבדיקת הוושט וחיישינן שמא נגע בוושט ונקיבתו במשהו ואפילו לא נגע גם בקנה אם חתך כל העור ושהה משהו אעפ"י שלא יצא דם נהגו במדינות אלו להחמיר דחיישינן שמא נגע בוושט אבל אם לא יצא דם ולא ידעינן אם חתך כל העור יש תקנה שישחוט למעלה או למטה ממקום זה ויהפוך העור ויבדוק באותו מקום אם לא עבר החתך כל העור כשר אבל אם יצא דם אין לסמוך על בדיקה אלא בהפ"מ ודוקא בבהמה שייך זה דעורה עב אבל בעוף ל"ש זה דעורו דק ואם חתך העור ודאי עבר כולו ואסור ולכן אסרינן כל שהייה אפילו במיעוט קמא דקנה אע"ג דאפילו אם היה חצי קנה פגום כשר כדלעיל כלל ו' סי' י"א מ"מ אם נעשה ביד אסור שמא נגע בוושט ונקובתו במשהו ואסור למכרו לנכרי כך אלא ימיתנו ואח"כ ימכרנו לנכרי ואפילו אם יאמר השוחט ברי לי שלא נגעתי בוושט כיון שלא נתכוין לכך הוי מלתא דלא רמיא עליה דאינשי לאו אדעתיה אבל אם נתכוין לכך כגון שתפס הקנה בידו לבד ונתכוין שלא יגע בוושט אין שהייה פוסלת במיעוט קמא דקנה (ש"ך ס"ק ט"ו):
חכמת אדם · סימן ז׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.