אם תלש נוצת עוף אפילו בשעת שחיטה ויצא דם מדינא אין חוששין לנקובת הוושט אבל כבר נהגו במדינות אלו לאוסרו ומ"מ בהפ"מ או לעני יש להתיר ודוקא שיש שם איזו ריעותא שנקרע העור ויצא דם או שנעשה נולד שחין דיש לחוש לקוץ וכיוצא בו אבל אם אינו אלא נפוח סביב הסמנים לא חיישינן שמא ניקב הוושט אלא תולין דמחמת חולי הוא ואפילו אם נצרר שם דם לית לן בה (ב"ח סי' ל"ג ססי' ט"ו). ואם לא יצא דם אלא נתאדם הבשר או שנמצא על הצואר איזה גרר יבש כשר מיהו בהא צריך לשחוט במקום אחר ואחר השחיטה יהפוך העור ויבדוק נגד הגרר אם אין שם ריעותא (ע' בט"ז דמשמע מדבריו דאם לא בדק טריפה וכ"מ יותר מלשון התב"ש וכן מצאתי בפמ"ג סי' כ"ג סק"ח בט"ז להדיא דאם לא בדק טריפה. והיינו משום דהוי ס"ס במקום חזקת איסור ע"ש (ועיין בב"א בתשובה בהגהות הנוספות) (סעיף ו' בש"ך וט"ז שם):
חכמת אדם · סימן ז׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.