חכמת אדם · סימן ז׳, י״ז

שחט עוף כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא טבעת מהגרגר' שלם על הסכין כשר כן סתם הב"י בש"ע אף דהוא ספק איסורא ס"ל דלא שכיח שיהא הטבעת מהגרגרת נשמט מחיים ולא יהי' ניכרת המכה ודם צרור ותלינן לעולם במצוי ואמרינן דנעשה ע"י גלגול הגרגרת ששחט בב' מקומות ע"י גלגול ולכך נפרד אבל אנו הנוהגין עפ"י רמ"א דטריפה דהוי ספק דאורייתא שמא נעקר קודם שחיטה ואפי' את"ל שנעקרה אחר שנשחטה רוב הגרגרת ואח"ז נפסק הטבעת ממחברתו אפ"ה הוי עיקור (ועיין בד"מ ס"ק י"א מבואר שם דאין חילוק בין אם נמצא רובה או מקצתה לעולם מטריפין וזה דלא כט"ז דאזיל לשיטתו בסי' כ"ד ס"ק י"א דאין עיקו' פוסל בכל שהו' כמו שכתבתי לעיל סי' י"ד) ומ"מ אם נמצא אחר השחיטה על חוד הסכין טבעת אחת דהיינו שהיתה חתוכה ושני צדדי החיתוך על שני צדדי הסכין יש להכשיר דבזה נראה ברור שלא ע"י דחיקת הסכין על הגרגרת נקפצה חוליא אחת ממקומה שהרי נחתכה הטבעת ואין לחוש שמא תחלה נדחפה ממקומה ואח"כ חתך דאין לחוש לדחיפה כלל אלא כשרואין שלא נחתך הטבעת דיש לומר דכח הסכין דחפו ולא הי' בו כח לחתכו אבל כאן שאנו רואין שנחתך למה לנו להחזיק איסורא (ט"ז) וכן אם לא נחסר טבעת אלא ב' חצי טבעת דבוקים זה בזה עם עור שביניהם דאין דרך עיקור שיהיו הטבעות נחתכים לשנים בהקיפם ומחוברים יחד בעור המחברם אלח ודאי בסכין דרך שחיטה שהוליך והביא נעשה וע"י גלגול הגרגרת נחתכו לשנים בהקיפ' (ש"ך בסי' ל"ד ס"ק ט"ז) ואם נמצא טבעת על הארץ מחלוקת בין האחרונים (הט"ז ומ"ב מכשירים והש"ך והב"ח מטריפים וכן דעת הכו"פ) ובת"ש מסיים שכל זה הוא ספק בשחיטה בין נמצא על הארץ או על הסכין בין שלם ובין חתוך או ששני צדי החתך מונחים על שני צדי הסכין ותחוב עליו בין באורך בין ברוחב הכל אסור ואין לך שום צד להתיר כ"א בנמצא מיעוט טבעת ושאר גרגרת הוא שלם עכ"ל: