השוחט צריך שיבדוק בסימנים אחר שחיטה אם נשחטו רובן או שיראה בשעת שחיטה שהם שחוטין רובן ואם לא ראה שרובן שחוטין אסור והוי נבילה משום דבחזקת איסור הראשון עומדת שלא היתה שחוטה והרי היא מתה ומטמאה (סי' כ"ה בפ"ח וכ"כ הרמב"ם בהדיא) ונהגו לבדוק בדרך זה שתוקף אגודל על שיפוי כובע ומתוך הדחק יפלטו הסימנים לחוץ ואז יכול לראות אם נשחטו רובן גם אם עביד שמוטה כי אם לא יכנסו הסימנים לפנים לאחר שהסיר אצבעו הוי שמוטה וטריפה ולכתחלה יש לבדוק גם אחר שחיטה דהוי מילתא דשכיח אלא דבדיעבד אם לא בדק אחר שחיטה כשר כיון דבהמה בחייה לאו בחזקת שנעקר הסימנים קיימא ולא דמי לאם לא ראה שנשחטו רובן דהתם בחזקת שאינו זבוחה קיימא. ויש לבדוק אח"ז קודם שיזרוק העוף מידו אבל אם לא בדקו תחלה ומצאו שהסימן שחוט כולה לא חיישינן שנעקר יותר בפרכוסה ממה ששחט אבל בנמצא ששחט רובה חיישינן וכן בעוף אם לא שחט אלא הקנה ודרך הקנה להתפרק וחיישינן דבקל נעשה רוב בפרכוסה אבל כשנמצא הוושט שחוט אין דרכו להתקרע ברוחב אלא באורך ולכן כשר ואם שחט במקום סמוך לראש צריך לראות שנשחט במקום שחיטה בלא הגרמא ואם שחט באמצע הצוואר אין צריך לחוש להגרמא (ש"ך סס"ק ג'):
חכמת אדם · סימן ז׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.