עוד יש עיקור שלא בשעת שחיטה כגון שנעקרו הסימנים או א' מהם ממקום חבורם בלחי קודם שחיטה או בשעת שחיטה בין ע"י מעשה ובין מאיליו והוא נקרא שמוטה שאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים ואפילו בעוף כדלעיל ואם שחטו הוי נבלה מה"ת אך לא נקרא עיקור אא"כ נעקר הקנה והוושט מן הלחי מהבשר אבל אם נשאר מחובר לבשר כשר (ש"ך וע' ט"ז) ודוקא כשנעקר כולו אבל אם נשתייר אפי' מיעוט כשר ובלבד שיהיה אותו שנשאר במקום א' אבל אם מיעוט הנשאר הוא מדולדל כאן מעט וכאן מעט פסול. שניכר הדבר שנעקר בכח. ומה שנשאר מחובר הוא רק חבור מדולדל והוי לי' כנעקר כולו ופסול: ואם לא נעקר אלא מיעוט ורובו קיים אעפ"י שרוב זה הנשאר הוא מדולדל מעט כאן ומעט כאן כשר ואפי' למנהגינו להטריף כל עיקור היינו דוקא בשעת שחיטה אבל בנעקר קודם שחיטה מוקמינן אדינא: וי"א דאפילו במקום שהבהמה טריפה מ"מ כל זמן שהיא בחייה חלבה וביצים שלה מותרין דכך נאמרה הלמ"מ דאין שחיטה מועלת לה כיון שא"א לשחוט אותה הואיל וסימנים מתנדנדין אבל בחייה כשרה אבל רוב הפוסקין אוסרים חלבה וביצה (סעיף ט"ו):
חכמת אדם · סימן ז׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.