ואם נתערבה חתיכה זו שלקח מקבוע בחתיכות אחריות בטלה ברוב דהוי ס"ס שמא לא זה הוא שבאה מהקבוע ואת"ל זו הוא שמא של היתר הוא ודוקא כשאינן אוכלין בבת אחת דאל"כ אין כאן אלא ספק אחד אם היא של היתר (ש"ך ס"ק כ"ד כן סתם הש"ע אבל רמ"א הכריע כהפוסקים דכל מקום שהספק ראשון אסור מה"ת שהרי קבוע כמחצה על מחצה לא חשבינן כלל לספק ואם כן אין כאן אלא ספק מכח התערובות ואסור ולפי זה אינו אסור אלא דוקא בקבוע מה שהוא לכ"ע מה"ת דהיינו קבוע דט' חניות כו' אבל בקבוע ב' (לדעות רא"ה) וקבוע ג' (לדעת הב"ח) וכן בפירש לפנינו דיש אומרי' דאינו אלא מדרבנן וכ"ש איסו' מדרבנן אם נתערב ברוב מותר כפסק הש"ע (ש"ך ס"ק כ"ו):
חכמת אדם · סימן ס״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.