תרנגולת בנוצתה וכבש שלא הפשיטה מעורה כיון שמחוסרין מעשה גדול בטלה שהרי עכשיו אינם ראוים להתכבד ואעפ"י שאחר שנתערבה הסיר הנוצ' והפשיט העור כיון שבתחילת התערובת נתבטל אינו חוזר וניעור. ונ"ל דדוקא אם מכבר נודע לו התערובת קודם ההפשט אבל א"ל נודע לו התערובת עד לאחר ההפשט אינה בטילה דקודם ידיעה לא שייך ביטול כדלעיל כלל נ"א סי' י"ח (וכ"כ בתשו' רדב"ז ח"א סי' רס"ז) (וא"מ בנ"ב סי' ט"ז כתב דאחוריים שלא ניקר לא הוי חהר"ל דזה נחשב מחוסר מעשה גדול אע"ג דראוי להתכבד לנכרי זה לא מיקרי חהר"ל אא"כ ראוי להתכבד לכל אדם ומ"מ לא החליט זה להיתר גמור רק שצירף סברא זו לסניף לשאר סברות ע"ש) וכן רגלים של עגל וראש של עגל כ"ז שלא נחרכו משערם ורגלי אווזא כ"ז שלא הוחרך עורן מעליהן כמו שרגילין לעשות בטילות אבל אם כבר נחרכו אעפ"י שלא נטלו טלפיהן לא חשיב מחוסר מעש' גדול וחשיבה חר"ל ואפי' לא נמלח עדיין אבל ראש של שור וראש של עופות ורגלי בהמה דקה ונ"ל דה"ה מגסה ורגלי שאר עופות לא חשיבי ובטילים ולשון של שור הוי חהר"ל ואווז שהופשט עורו ונתערב ממנו הבטן (שקורין בילק) בק"ק קראקא וגלילותי' ששם הבילק חה"ל וכן בק"ק ווילנא וגלילותיה שהירך שקורין פאלקע ר"ל כיון שניטל תפארתן שהוא העור לא חשיבה עוד חר"ל (ע' בט"ז סי' ק"א) ובדרבנן אזלינן לקולא:
חכמת אדם · סימן נ״ג, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
