חכמת אדם · סימן נ״ג, ז׳

אין לו דין חתי' הר"ל אא"כ אסורה מחמת עצמה כגון נבלה ובשר בחלב שהבשר והחלב נחשב לגוף אחד אבל אם נאסרה מחמת שקבלה טעם מאיסור ולא היה בה ס' לבטלה אפי' לסוברים חנ"נ אין לה דין חהר"ל דמ"מ אין האיסור הנבלע בה חשוב חתיכה הראויה להתכבד. ואמ"ו בנ"ב כתב במעשה שאפו בכלי קרעפליך ממולאים בשר ובאותו יום אפו אח"כ קרעפליך ממולאים בגבינה ונתערבו מהם בשאר קרעפליך אעפ"י שמשחו הכלי בשומן וחמאה והי' החמאה בעין וא"כ נאסר כולו מ"מ בטלים ברוב דלא מיקרי חהר"ל דאע"ג דבו"ח הוא איסור מחמת עצמו מ"מ הכא העיקר הוא העיסה וא"כ אין כאן בעיסה אלא הבלוע וא"כ שפיר בטל אלא דאם משחו תחלה בשומן של בשר וא"כ אף ביבש צריך ס' מטעם דאם יבשלם יתן טעם אבל אם היה שומן של עוף וא"כ אינו אלא מדרבנן וא"צ ס' כדלעיל כלל נ"א סי' י"א). ואפילו חתי' שלא נמלחה אין איסורה מחמת עצמה רק מחמת דם הבלוע בה וכן כל חתי' שלא נאסרה רק כדי קליפה אפילו של בו"ח. ונ"ל דה"ה כדי נטילה בטלה שהרי הקליפה והנטילה אינה ראויה להתכבד (שם) ואם הקליפה ר"ל אינה בטלה (ש"ך ס"ק ו'):