חכמת אדם · סימן נ״ג, ל״ה

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

וכן אפי' לדעת רמ"א אם היה החלב שבקיבה קרושה אינו אוסרת כלום אפי' בלא ס' מותר בדיעבד דאע"ג דקיבל' טעם בשר אינו דומה לבצלים הבלועים מבשר ונתנן לחלב דבעינן ס' נגד הבשר שהיה בליע בהם כדאיתא כלל מ"ד דשאני הכא שאין כח בטעם שקבל פרש זה מן העור לכשיתחבר אח"כ עם חלב גמור שעושין ממנה הגבינות שיוליך עמו טעם בשר (ש"ך שם ס"ק ל"א) (ועיין שם מה שכתב בשם הב"י וא"כ משמע דוקא משום בשר בחלב דלא חשוב לעשותו כב"וח משמע אבל אם קבלה משאר איסור כגון החלב הקרוש שנמלח עם איסור ואח"כ העמיד עמה גבינה אוסר עד ס' דעכ"פ קבלה טעם איסור אבל מלשון שכתב בד"מ והביאו הט"ז ס"ק י"א דטעם הבשר הנבלע בה הוי כפרשא ולפ"ז אף בשאר איסורין מותר (ועיין במנ"י כלל ט' ס"ק ט'):
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.