מדינא דש"ס וכ"כ המחבר בש"ע שאם נפל איסור להיתר מין בשאינו מינו נותנין אותו לטעום לנכרי ובלבד שלא יהיה ידוע לנכרי שרוצין לסמוך עליו בא"וה אלא במס"לת דאף על גב דבאיסור תורה אין נכרי נאמן במס"לת הכא כיון דעביד' לגלויי שהרי כשיאמר שאין בו טעם איסור יאכל הישראל ובמלתא דעבידא לגלויי סמכינן עליו: או שנותנין אותו לטעום לנכרי קפילא (ר"ל אומן המבשל) ואע"פי שיודע דיסמכו עליו בא"וה דכיון שהוא אומן לא מרע חזקתי' ואם יאמר הנכרי שאין בו טעם איסור סומכין עליו ומותר (ואם ירגיש הישראל טעם האיסור הרי נראה ששקר ענה ואסור) ואפילו אין בהיתר ס' כי יש דברים שאינן נותנים טעם כ"כ ואם היה דבר היתר כגון שנדר אחד מאיזה דבר ונתערב בדבר אחר מבשא"מ וכן בצל וכיוצא בו שחתכו בסכין של בשר ורוצה לאכלו בחלב נותנין אותו לטעום לישראל אם יאמר שאין בו טעם מותר ואפי' אין בו ס' (צ"ח סעיף א'):
חכמת אדם · סימן נ״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.