כל מקום שנכתוב בטל ברוב י"א דמדרבנן דוקא חד בתרי וי"א דאפילו באיסו' תורה א"צ שיהיה כפלים ר"ל אחד של איסור וב' של היתר (כדמשמע פשטא דלישנא דש"ס חד בתרי) אלא ר"ל שיהיה ההיתר עכ"פ יותר מעט מן האיסור (ועיין בא"ח סימן תמ"ז סעיף ט' ובפ"ח שם ובסי' תנ"ה במ"א ס"ק ט"ו) והיכא דאם יודע שההית' הוא הגדול א"כ אין תערוב' ואם אינו יודע איזו היא ההיתר ואיזהו האיסור א"כ שמא הגדול הוא האיסור ולא משכחת לה אלא שיש כאן חתיכה א' גדולה וב' חתיכות קטנות אלא דב' חתיכות הקטנות ביחד הם יותר גדולות בכמות מהחתיכה הא' ואינו יודע איזהו האיסור וא"כ ממ"נ יש כאן רוב דאפילו אם החתיכה הגדולה היא האיסור מ"מ הרי יש בב' הקטנות דהיתר יותר מן הגדולה של איסור אבל אם ב' הקטנות הם שוין בכמות כמו הגדולה אסור דאף ע"פי דיש לומר ג"כ ממ"נ יש כאן רוב שאפי' אם הגדולה היא האיסור הלא יש ב' חתיכות נגדה ובטל חד בתרי ז"א דמנ"ל לילך אחר רוב חתיכות שמא נלך אחר הכמות והרי חתיכה זו גדולה כ"כ כמו השנים ואין כאן רוב (סי' ק"ט בש"ך ופ"ח) ועכ"פ בלח מב"מ דמ"הת בטל ברוב ר"ל כשהיתר מעט יותר מן האיסור הרי יש כאן רוב היתר:
חכמת אדם · סימן נ״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.