וכן אפילו מין בשאינו מינו אם הוא איסור דרבנן כגון בשר עוף בחלב וכיוצא בו נמי אם מסופק אם היה בו ס' מותר (ש"ך סק"ד) ואפשר דאפילו אם מסופק ג"כ אם היה בו רוב נגד האיסור כיון שעכ"פ מסופק דאפשר שהיה בו ס' מותר (ועיין סי' קי"א ובת"ח כלל פ"ה במנ"י ס"ק מ"ז בסופו): וכתב הכו"פ דמיירי בענין שא"א לעמוד על טעמו דאל"כ צריך ליתנו לנכרי לטעום דאע"ג דאין אנו סומכין על טעימת נכרי היינו לחומרא אבל לא להקל ח"ו ודבריו נראים נכונים ונ"ל דזהו כוונת הת"ח הביאו הש"ך ס"ק ז' שכתב דאפילו בעוף שהוא דרבנן הואיל וטכ"ע דאורייתא ותמהו עליו ע"ש ונ"ל כוונתו דר"ל כיון דאפשר למיקם אטעמא ולכך צ"ע להקל בעוף):
חכמת אדם · סימן נ״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.