דין מאכל חריף שנחתך או שנתבשל בסכין של בשר או של איסור (סימן צ"ו):נ"ט בר נ"ט ונטל"פ לא שייך בדברים החריפים דאגב החריפות עושה מה שבלוע בכלי לשבח וגם עדיף מנ"ט בר נ"ט דמחמת החריפות ודוחקא דסכינא מוציא מן הכלי גוף הטעם שבו ועדיף מאלו נתבשל בו דאפילו לדעת המתירין נ"ט בר נ"ט ע"י בישול כדלעיל בכלל הקודם מ"מ בדברים חריפים מוציא עיקר הטעם ואפי' בדיעבד אוסר אם חתכו בסכין של בשר צנון וכיוצא בו ונתנו בחלב ומ"מ אם טעמו ישראל ואמר שאין בו טעם בדיעבד מותר וסמכינן על טעימתו וה"ה אם בישל דבר חריף בקדירה אפילו אב"י וכן אם דכו תבלין או שחתכו בסכין של בשר ונתנו בחלב וה"ה בחתכו בסכין של איסור או שדכו מלח במדוך של בשר או במדוך של איסור ובזה כ"ע מודים כיון שהמדוכה והסכין בלעו מהאיסור בעין:
חכמת אדם · סימן מ״ט, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.