אם היה הכלי שנתבשל בו אינו ב"י מותר לאכלו בחלב אפילו לדידן אבל אסור לכתחלה לבשל בכלי שאב"י כדי לאכלו בחלב דנטל"פ אסור לכתחלה (שם בש"ע ובא"וה כלל ל"ד) וכשחממו מים בכלי של חלב ב"י ולש בהם לחם אסור לאכול הלחם עם בשר אבל אם חממו בכלי שאב"י מותר. ונ"ל דאם אין לו כלי אחר לחמם בו יש לסמוך ולהתיר ללוש בהם אפילו לכתחלה כיון דאיכא תרתי נטל"פ ונ"ט בר נ"ט. (עיין בא"וה כלל ל"ד דין ו' שכתב להדי' דאם בדיעבד הוחמו מותר ללוש וכ"כ עוד כלל ל"ג דין י"ג ומש"כ שם בכלל ל"ד סימן ב' בהגהת סימן ב' בשם מהרא"י כיון שלא הוחמו לשתי' הוי כלכתחלה ע"ש נ"ל דנרשם בטעות שהרי בהדי' אי' בש"ד סימן נ"ט הגהה זו על כלים של איסור דל"ש בו נ"ט בר נ"ט וכ"כ הא"וה שם דבכלי של איסור אף בזה אסור) ואף דבאו"ה כתב דוקא דיעבד שכבר הוחם נ"ל דאם אין לו כלי אחר וא"א להשאיל הוי כדיעבד (כמ"ש הת"ח כלל י"ז הביאו הט"ז סימן צ"א ס"ק ב' במתאכסן בבית נכרי) מים שנתבשל בכלי בשר שאב"י נ"ל דמותר לבשל בו קאווע ולשתותו עם חלב אבל אם חימם בכלי איסור אפילו אב"י אסור ללוש בהם או לבשל דזה מיקרי לכתחלה ואפילו אם חממו לצורך שתייה דכל זמן שהמים בעין הוי כלכתחלה דבאיסור ל"ש נ"ט בר נ"ט כדלקמן סי' י"ז (ועיין בש"ע סי' קכ"ב סעי' ו' ובש"ך שם):
חכמת אדם · סימן מ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
