חכמת אדם · סימן מ״ח, א׳

דין נ"ט בר נ"ט ודין הדחת כלים של בו"ח או א"וה יחד (סי' צ"ה):קיי"ל נ"ט בר נ"ט מותר כגון דגים או ביצים אפילו קלופים וכיוצא בו שנתבשלו או נצלו בקדירה של בשר ב"י מקונח יפה או אפילו אינו מקונח אלא שיש ס' נגד הממשות מותר לאכלן בחלב שהרי אין כאן אלא נ"ט בר נ"ט ר"ל שהבשר נתן טעם בקדירה והקדירה בדגים וכיון שהטעם קלוש כ"כ אינו ראוי שיחול עליו אחר שנתנו בחלב שם חדש מב"וח (אבל אם בישל ביצה אפי' אינה קלופה עם בשר אסור לאכלו בחלב) כן סתם בש"ע (סימן צ"ה) אבל אנו נמשכים אחר רמ"א קיי"ל דלכתחלה אסור לאכלן בחלב דכיון שנתבשל בתוכו ה"ז כאלו הבשר היה בעין בתוכו ומ"מ בדיעבד שכבר נתן לתוך החלב מותר דבדיעבד סמכינן על פסק הש"ע בין בנתבשלו בין בנצלו (אחרונים דלא כש"ך ס"ק ד') ואם לא נתבשל בתוכו אלא שבישל דגים בכלי שאינו לא בשר ולא חלב והניח מרותחין לכלי בשר והכלי היה צונן (דאם שניהם חמין הוי כנצלה ש"ך סק"ו) מותר לאכלו בחלב אפילו לכתחלה כיון שלא נתבשל בתוכו לא חשבינן להבלוע כאלו היה הבשר בעין וכן אפילו נתבשל בכלי של בשר מותר לכתחלה ליתנם בכלי של חלב כיון שאין אוכלן בחלב ממש ומ"מ צריך ליזהר שלא יתנם בדרך עירוי לערות מכלי של חלב לבשר כדלקמן סימן י"ג ומ"מ לכבוד שבת וכיוצא בו אם אין לו כלי אחר יש לסמוך על המתירין דמותר לערות ומ"מ ימתין עד שיצטנן קצת מרתיחתו דאז לכ"ע מותר לערות ובשעת הדחק כגון על הדרך מותר לבשל לכתחלה בכלי של בשר וליתנו לכלי של חלב רק שלא יאכל בחלב (עיין פ"ח שם ס"ק ז'):