התוחב כף חולבת שהוא בתוך מעת לעת מתשמיש כלי ראשון אעפ"י שעכשיו היא צונן ונקי בקדירה של בשר רותחת שהוא כלי ראשון שהיס"ב ואפילו לאחר שהעבירו מן האש או איפכא וכן כף איסור בקדירה של היתר צריך ס' נגד כל מה שתחב מהכף בתוך התבשיל אם אינו יודע כמה בלע ואם יודע כמה בלע צריך ס' נגד כל מה שבלע ומבואר לעיל כלל מ"ד סי' י"א אבל מה שלא תחב בתבשיל אפילו מה שהוא בתוך חלל הקדירה א"צ לשער נגדו. ואפילו בכלי מתכות אע"ג דחם מקצתו חם כולו ואע"ג דקיימא לן בחתיכה שמקצתה ברוטב שמפעפע ומפליט מכולו כדלעיל כלל מ"ד זהו דוקא במאכל אבל בכלי אפילו כלי מתכות קיי"ל דאינו מפליט מכולו (כדעת המ"א בסי' תנ"א ודעת הש"ך בסי' קכ"א ודלא ככו"פ שמחמיר בזה ומדייק מדכתב בש"ע כל מה שנכנס בקדירה ועיין באחרונים ובב"א וראיה מא"וה כלל ל"ז סעיף ב' שכתב בהדיא לתוך התבשיל והוא בעצמו כתב שם דאינו מפליט מכולו אלא שמסתפק בזה משום שנעלם ממנו שהם דברי המ"א וכתב זה מסברתו ע"ש) ואם אינו ברור עד כמה תחב משערינן בסתם מה שדרך לתחוב דהיינו ראש הכף (סי' צ"ד ובש"ך סק"א) ואם תחב צד השני מן הכף צריך ג"כ ששים נגד מה שתחב דאף על גב דאינו מפליט מכולו מכל מקום מוליך בליעתו בכולו :
חכמת אדם · סימן מ״ו, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.