חכמת אדם · סימן מ״ד, ז׳

מה"ת לא אמרינן חתי' נ"נ אלא דוקא בב"וח דכל חד באנפי נפשיה שרי וכי איתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר נעשה איסור ואם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לוקה (כמבואר בט"ז סימן צ"ב ס"ק ט' כוונתם. ולי נראה דכוונתם דס"ל דאע"ג דטכ"ע דאורייתא מ"מ אין לוקין כשיטת ר"ת הביאו הפ"ח בא"ח סימן תמ"ב והיינו דוקא בשאר איסורין דההיתר עכ"פ לא נעשה נבלה משא"כ בבשר וחלב דלוקין עליו) ובשאר איסורין נחלקו הפוסקים יש אומרים דלא אמרינן כלל חנ"נ אפילו מדרבנן ולכן אם נפלה כזית נבילה בקדירה ולא היה בו ששים לבטלו ונאסרו כל החתיכות שבקדירה אם חזר אחד מן חתיכות ההיתר הזה שנאסר ונפל לקדירה אחרת א"צ ס' אלא נגד כזית הנבילה וכן פסק בש"ע בסי' צ"ב וסימן ק"ו אבל אנו נוהגין על פי הכרעת רמ"א כאותן הפוסקים דבכל איסורין אמרינן חנ"נ עכ"פ מדרבנן וא"כ צריך ס' נגד החתיכה שנפל (סעיף ד') ומ"מ לענין חתיכה שחציה ברוטב קיל מבשר וחלב לעיל סימן ח' ב' דבזה לא חיישינן כלל לשיטת רש"י ואמרינן דמפעפע בכל הקדירה ומ"מ לענין אותה חתיכה במקום שאין הפסד יש לאסור (ע"ש בש"ך ס"ק י"ג):