הא דנאסר ע"י מליחה דוקא כשטמא מלוח דנחשב כרותח ואז אעפ"י שהטהור תפל (ר"ל מבלי מלח) הטמא שהוא רותח מבליע להיתר וכ"ש בשניהם מלוחים שאפילו אין נוגעים זה בזה ממש אלא שמונחים בענין זה שהפליטה והציר של זה נוגעת בזה אפ"ה אסור ולכן בשר שחוטה שמלחו עם בשר נבלה אפי' מלח הבשר להוציא דם וא"כ הכשרה טריד למיפלט דם ל"א איידי דטריד למיפלט לא בלע דנהי דלא בלע דם טרפה מ"מ בולע ציר טרפה וציר נבלה וטריפה ושרצים אסור מה"ת דילפינן מדכתיב הטמאים לרבות צירן אבל אם הטמא תפל והכשר מלוח אפילו נוגעים זה בזה מ"מ אין כח בבשר המליח לחמם את הטמא שעי"ז יפלוט ויבליע בטהור וא"צ אלא הדחה ומ"מ במקום שאין הפ"מ יש להחמיר גם בזה אם נוגעים זה בזה ממש דס"ל דאין חילוק בין טמא מלוח או טמא תפל אלא כשאינם נוגעים רק שעומדין בסמוך בכדי שפליטה של זו נוגעת בזו ואז אפילו הדחה לא צריך ונ"ל דעכ"פ בזה במקום הפסד קצת סגי בקליפה כיון דרוב פוסקים מתירים לגמרי (עיין סימן ע' סעיף ג' ובש"ך ס"ק כ'):
חכמת אדם · סימן מ״ג, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.