ולענין חמץ בפסח אע"ג שהוא כחוש מחמרינן לאסור אותה חתיכה שנמצא החטה עליה כולה וחתיכות האחרות הנוגעות בחתיכה זו ולא נגעו בחטה בודאי מותרין ע"י קליפה ואם מסופק שמא נגע החטה בשאר חתיכה כולן אסורין (ונ"ל דר"ל כדי קליפה דמ"ש מדין שאח"ז) ואף שידעינן בודאי שלא נגע אלא באחד מהן ולא ידעינן באיזו נגע מדינא כולן אסורין וטעונין קליפה דחמץ בפסח לא בטל ברוב וא"כ אם נתבשלה בלא קליפה אוסרת תערובתן (עיין בא"ח סי' תס"ז במ"א ס"ק ל"ב) ואם ירצה יכול למכור הכל לנכרי או להשהות חתיכות האחרות המונחות עמה עד אחר הפסח ודוקא שמצא החטה בעודה מונחת במלח קודם שהדיחו אבל אם מצאה לאחר שהדיח הבשר ע"כ נפל לאחר המליחה דאל"כ היה נופל ע"י ההדחה ואם מצא בתוך עוף שהוא חלול אפי' לאחר הדחה אסור דאמרינן מה שלא נפל הוא מחמת שמונח בתוכו ומכל מקום אם יש לתלות שעכשיו נפל אפי' בעוף מותר (שם במ"א ס"ק ל') וכל זה שנמצא במליחה להוציא דם אבל אם נמצא בחביות שמלחוהו שם כל מה שמונח בציר אסור כולו (שם במ"א) וע' בחיבורי ח"א כלל קכ"ב:
חכמת אדם · סימן מ״ג, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.