עוד מנהגינו שאין לחלק בין כחוש לשמן דאפילו אם האיסור כחוש דינו כשמן דאין אנו בקיאין איזו הוא שמן ומכל מקום בהפ"מ יש להתיר במליחה ע"י קליפה אם האיסור כחוש לפי ראות עינינו כגון בהמה כחושה וכיוצא בו אע"ג דיש לגזור אטו שמן ואם האיסור הוא דבר כחוש בטבעו כגון החוטין והקרומין האסורין וגיד הנשה ושומנו הנזכרים בכלל כ"ח (ובי"ד סי' ס"ד) יש להתיר על ידי קליפה אם יש הפסד קצת דבאלו לא שייך למיגזר אטו שמן ואם האיסור כחוש והוא איסור דרבנן ולא שייך בו שמנונית אפילו אין בו הפסד קצת אין צריך אלא כ"ק (שם ס"ק ל"ח):
חכמת אדם · סימן מ״ג, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.