חכמת אדם · סימן ל״ב, ט׳

בשר ששהה ג' ימים מע"לע בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ואינו יוצא עוד ע"י מליחה אפילו אם יתנו בפושרין ולכן אסור לאכלו מבושל אלא צלי על האש דהאש שואב הדם ואפילו לא נקרו אותו מגידי הדם שבו תוך ג' ימים אפ"ה מותר לצלי ומולחין אותו קודם הצלי כמו שאר בשר לצלי שנתבאר דינו כלל ל"ה ומ"מ אפילו לאחר הצלי לא יבשלנו דחיישינן שמא כיון שנתייבש כבר הדם בתוכו שמא גם ע"י הצלי לא יצא כולו ואח"כ ע"י הבישל יצא ומ"מ בדיעבד אם בשלו אחר הצלי מותר דתלינן דמסתמא יצאה כולו ע"י הצלי ומ"מ אין להשהות לכתחלה ג"י בלא מליחה על דעת לצלותו דשמא ישכח ויבשלנו. ואם שרו אותו במים תוך הג"י יכול להשהותו עוד ויש מקומות נוהגין איסור לכתחילה להדיחנו כדי להשהותו ויש מקומות נוהגין היתר בזה (סעי' י"ב) ואם מלחוהו כשיעור מליחה והדיחוהו ואח"כ צלהו מותר לבשל אפילו לכתחילה (ט"ז ס"ק נ"ב) ואפשר בהפ"מ וסעודת מצוה יש להקל כט"ז והפמ"ג כ' בשם כ"ג דאין להתיר רק דוקא במקום דוחק גדול אך הבל"י כ' בשם כמה גדולים דאפי' שלא במקום מצוה ודוחק ג"כ מותר לבשל אחר שנצלה :