שחט בסכין בדוק ונאבד קודם שיבדקיה אחר שחיטה ואחר כך נמצא והוא פגום וכל שכן אם בדק הסכין גם אחר שחיטה ונמצא יפה והצניעו ואחר כך נמצא פגום שחיטתו כשרה דכיון דכבר יצא בהיתר דאלו נאבד לגמרי הסכין כשרה כמו בסימן הקודם ולכן אף שמצא עכשיו שנפגם כשרה ואמרינן שמא עשה בו מלאכה ונפגם או שנפגם בדבר אחר דאין זה דרכי נועם שאלו מתחלה קודם שמצא היה מותר לו לאכול מבהמה זו ואחר כך כשנמצא הסכין נמצא שאכל נבלה (שם). וכן אם לא נאבד הסכין והוא בפנינו אלא שאחר השחיטה שיבר בו עצמות או שהכה בעץ ובברזל וכיוצא בו או שנפל על קרקע קשה וראינו שנפל על חודו כשר אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו דכיון דעדיין לא יצאתה הבהמה לחזקת היתר שהרי הסכין לפנינו וצריך עדיין לבודקו ולכן כיון שיש ספק שמא נפגמה בשחיטה טרפה מספק ככל ספק בשחיטה (שם בט"ז וש"ך) ואם שיבר בו עצם המפרקת אפילו דרך שבירה אין תולין בו מפני שהוא רך. והאחרונים דעתם להתיר בדרך שבירה (ועיין כו"פ):
חכמת אדם · סימן ג׳, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.