אם לא בדק הסכין קודם השחיטה ושחט בה ונאבד אחר שחיטה שחיטתו פסלה. במה דברים אמורים בסתם סכין או אפילו סכין המיוחד לשחיטה ומצניעו אלא שדרכו לפגום שהברזל אינו קשה אבל שוחט שיש לו סכין מיוחד לשחיטה ואין דרך אותו סכין לפגום (עיין בשער חזקה סימן י"א) והוא מצניעו במקום המיוחד ואינו עושה בו שום דבר אם שחט בה ונאבד שחיטתו כשרה ולכן ראוי לכל שוחט שיהיה לו סכין מיוחד ומוצנע תמיד. ומכל מקום לכתחלה לא ישחוט בו עד שיבדקהו קודם שחיטה מלבד ביו"ט דמותר לסמוך על הבדיקה שבדק עיו"ט ושוחט בו לכתחלה על סמך שיבדקנו אחר שחיטה שהרי אפי' נאבד או יארע אונס שלא יבדוק אחר שחיטה מ"מ כשר כיון שהוא סכין טוב ומיוחד לכך (שם ובא"ח סי' תצ"ח):
חכמת אדם · סימן ג׳, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.