השוחט בהמות רבות או עופות הרבה צריך לבדוק בין כל אחד ואחד בכל פרטי בדיקה י"ב בדיקית הנהוגין ועם כל זה אינו הפסק בין ברכות שחיטה לשחיטת כל הבהמות כי הכל צרכי שחיטה ולא הוי הפסק ואם לא עשה כן ובודק באחרונה ונמצא הסכין פגומה הכל ספק נבלות ואפילו הראשונה דחיישינן שמא בעור הראשונה נפגמה ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה אין צריך לבדוק בין שחיטה לשחיטה ומיהו צריך שלא יקחו מהנשחטין לאכול קודם בדיקת הסכין שלאחר שחיטה וכל זה כשישחט לעצמו אבל כשישחט לאחרים ודאי החוב על השוחט לבדוק בין כל אחד ואחד שאם לא יבדוק וימצא לבסוף פגימה הלא הכל למפרע טרפה והוא אינו יודע למי שוחט ואפילו אם יודע למי שוחט למקצת פוסקים חייב לשלם אפילו שוחט בחנם כדין מזיק בידים ואפילו להפוסקים דפטור מלשלם מכל מקום אסורא קעביד ולא טוב עשה בעמו לא יהיה אלא גרמא בניזקין קי"ל דאסור אף על פי דאין חייב לשלם ואם רואים שהוא מועד לכך וזה לאות שהוא מקלי דעת ראוי לחייבו לשלם למגדר מלתא ועיין בכו"פ שהאריך בתוכחות מוסר בענין שחיטת הכפרות בערב יום כפור ועיין בחיבורי חיי אדם בהלכות יו"הכ שהארכתי בזה (שם). וכתב התב"ש דבשעת הדחק כגון בעיו"כ עכ"פ יבדוק אחר ששחט כל העופות שביד השליח מבית אחד כדי שלא ילך השליח קודם הבירור:
חכמת אדם · סימן ג׳, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.