חכמת אדם · סימן ג׳, י״ד

בדיקות הסכין צריכין אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא שהם י"ב בדיקות דהיינו על חוד הסכין בבשרא וטופרא בהולכה והובאה הם ד' וכן בכל צד ס"ה י"ב דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבע שהוא רך כמו הוושט ואחר כך מוליכה ומביא על צפרנו שהוא קשה כמו הקנה וכיון שאין אלו מרגישין גם הוושט והקנה לא ירגישו בפגם זה. וילחלח הצפורן במעט רוק שהסימנין גם כן הן מלוחלחין בחיי הבהמה אף על פי שהציפורן מרגיש יותר הפגימה בלא רוק וכן יבדוק משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיה כדי שלא יהא בה פגם כלל ומכל מקום הרושם שעושין האומנין בצד הסכין אינו מזיק כלל שהוא רחוק הרבה מן החוד (ט"ז ס"ק א' וצ"ע אם הוא סמוך לחוד מה דינו וכמה הוא השיעור של ריחוק) והטעם שצריך לבדוק מן הצדדין דשמא יש שם מורשה קטנה וקורעת הסימן דאף על פי שכבר נחתך הסי' על ידי חדוד הסכין מכל מקום אחר כך קורע המורשה וקיימא לן דוושט שניקב קודם שנשחט רוב הסימנים אפילו במקום שכבר נחתך טרפה כדאיתא בסי' כ"ז ואפילו להמכשירין בסי' ט' בשוחט בסכין מלובן דאמרינן חידודו קודם לליבונו ובית השחיטה מרווח רוח ולכן עכ"פ אם יודע שהיא מלובנת והיה זהיר שלא ליגע בצדדין כשר דהתם אפשר לו ליזהר שלא ליגע בצדדין משא"כ במורשה יוצא לא מהני במה שנזהר שלא ליגע וכ"ש דמסקנת אחרונים כדעת האוסרין דל"א בית השחיטה מרווח רוח (סי' ט' בט"ז ובש"ך). ויבדוק לאט ובכוונת הלב שלא יפנה לבו לדברים אחרים וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקותיו שמא נפגמה הצפורן בחודה של סכין ואולי יש פגימה בצדדין שלא ירגיש בהן לפי שעברה בתוך פגימות הצפורן (סעיף ט') ולאחר השחיטה ירחץ הסכין קודם הבדיקה שלפעמים טיפת דם בסכין ועל ידי כן אין פגימה נרגשת (פ"ח ס"ק י"ד) ולא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד אלא כל אחד בפני עצמו והרבה צריך ישוב הדעת ויראת השם לבדיקת הסכין הלא תראה כשיבדוק אדם פעמים ושלש ולא ירגיש בפגימה דקה ואחר כך ימצאנה כי הכין לבו באחרונה ובחינת חוש המישוש הוא לפי כוונת הלב. (שם):