חכמת אדם · סימן כ״ד, י״ז

עצם הקולית שניתק ממקומו במקום חבורו בגוף והיינו בוקא דאטמא דשף מדוכתא (פי' ראש הקולית התחובה בחור עצם האלי' שניתק ממקומו) טרפה בין בבהמה ובין בעוף והוא דאיעכול (פי' שנרקבו) ניביה (והם הגידים שבעצם הכף שיוצאות על עצם הקוליא ואוחזות אותה) אבל אם לא נתעכלו על ידי רקבון אף על פי שנפסקו כשר וכן אם לא נתעכלו רק מיעוטן ורובן קיים כשר וכ"ז מדינא אך אין אנו בקיאין בעיכול ניביה ולכן כל שמוטת ירך אסור שמא אעיכול ניביה ודוקא אם נפסקו הניבין אבל אם לא נפסקו א"כ כ"ש שלא נתעכלו יש להתיר בהפ"מ וכן אם נשבר סמוך לגוף אעפ"י שחזר ונקשר שאש"יי טריפה שמא איעכול ניבי' כדלעיל בסי' הקודם ונקרא סמוך לגוף בגסה ד' אצבעות ובדקה ב' אצבעות ובעוף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו: ומ"מ בהפ"מ יש להכשיר בנשבר אעפ"י שנראה שנפסקו אבל בנשמט אם נפסקו הניבי' אלא שאינו בקי אם נתעכלו טרפה אפי' בהפ"מ דחסרון ידועה לא הוי ספק (נ"ה סעיף ב'):