חכמת אדם · סימן קע״ב, ל״ו

על כ"ד דברים היו מנדין את האדם ואלו הם (א) המבזה את החכם שראוי להורות ויגע בתורה ואפילו אחרי מותו (ב) המבזה שליח בית דין הממונין ע"פי מלך שעושה זילותא בזה לב"ד (ג) הקורא לחבירו עבד (ד) המזלזל בדבר א' שעיקרו מדברי סופרים ואין צריך לומר מד"ת אבל דבר שעיקרו מד"ת היו מלקין מ"מ (עש"ך ס"קע) (ה) מי ששלחו בית דין וקבעו לו זמן ולא בא (ו) מי שלא קיבל עליו את הדין היו מנדין אותו עד שיתן (ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק היו מנדין אותו עד שיסירנו מפני שהוא עובר על לא תשים בביתך שגורם היזק לבריות (ח) המוכר קרקע לכנעני בארץ ישראל והיתה סמוכה לקרקע של ישראל חבירו היו מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא לישראל חבירו בעל המיצר (ט) המעיד על ישראל בערכאו' בעת שהיו שרויין על אדמתם והוציא ממנו ממון בעדותו שלא כדין היו מנדין אותו עד שישלם (י) טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנה לכהן אחר היו מנדין אותו עד שיתן (יא) המחלל י"ט שני של גליות (יב) העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות (יג) המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ כגון אדם גדול שאוכל דבר הדומה לקדשים ויסברו העולם שהוא קדשים יבואו הם עי"ז לאכול קדשים ממש בחוץ כי יאמרו מותר היא שהרי אדם גדול זה אוכל כמו שמצינו בתודוס איש רומי שהאכיל לבני דורו גדיים מקולסים בלילי פסחים ושלחו לו חז"ל אלמלא תודוס אתה היינו מנדין אותך שאתה מאכיל ישראל קדשים בחוץ שהרואה סובר שהקדישו לשם פסח (טו) המביא את הרבים לידי חילול השם (טז) המחשב שנים וקובע חדשים בח"ל ואסמכוה אקרא דכתיב כי מציון תצא תורה (יז) המכשיל את העיור כגון המכה בנו הגדול מי"ח עד כ"ד שנה שמכשילו שמא יבעט בו ויניחנו ועובר האב משום לפני עור לא תתן מכשול וכל כה"ג (יח) המעכב את הרבים מלעשות מצוה (יט) טבח שיצאה טריפה מתחת ידו (כ) טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם (כ"א) המקשה עצמו לדעת (כב) מי שגירש את אשתו ועשו בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאן להזקק זה עם זה כשבאו שניהם לבית דין היו מנדין אותן שלא יבאו לידי הרגל עבירה (כג) חכם ששמועתו רעה (כד) המנדה למי שאינו חייב נידוי שלשים ובא לבית דין להתרעם עליו שנדהו שלא כדין בית דין היו מנדין את זה ולא היו צריכין לענין נידוי עדות וראיה ברורה אלא כפי אומד הדעת באמיתת דברים שהתובע טוען ברי או אפילו אשה ואפילו קטן נאמן אם הדעת נותן שאמת הדבר שדברים כאלו היו מסורין לדיין דבקל היה יכול לשקול הדברים כאלו בשכלו אם הם אמיתים או לא: