חכמת אדם · סימן קע״ב, ל״ה

חכם זקן בחכמה או אב ב"ד שסרח לא היו מנדין אותו בפרהסיא לעולם אפי' חזר וסרח כמה פעמים אלא א"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנע' שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה אעפ"י שכשל כסהו כלילה ואומרים הכבד ושב בביתך וכן כל ת"ח שנתחייב נידוי הי' אסור לב"ד לקפוץ לנדותו במהרה אלא בורחין מדבר זה ונשמטין ממנו וחסידי החכמים היו משתבחין שלא נמנו מעולם לנדות ת"ח ואף ע"פי שהיו נמנין להלקותו אם נתחייב מלקות או מכת מרדות מדרבנן אשמתא לא נמנו דשמתא חמירא ממלקות ואי סני שומענא כגון שמתעסק בספרי אפיקורסות ושותה במיני זמראו שחביריו בושין מחמת שמועתו ושם שמים מתחלל על ידו עד שאומרים עליו שרי ליה מריה ליה לפלוני היו משמתין ליה: