חכם שהורה להתיר במים שאין להם סוף הי' חייב נידוי וכן מי שעבר על נדרו וכל ב"ד שנזקק לו לשאלה בר שמתא הוא וכל העושין מלאכה בעוד שיש מת בעיר ועדיין לא נקבר הי' חייב נידוי כדי שלא יתעצלו בקבורתו לפיכך אם היו חבורות בעיר שעוסקין עם המיתים הוה שרי וכן מי שעושה קלים וחמורים או ג"ש לעקור דבר מ"הת או שואל בב"המד או לב"ד דבר שאי אפשר שאין זה אלא כמלעיג על התורה וכן ת"ח המחזיק במחלוקת כנגד הרבים שלא ירבו מחלוקת בישראל וכן המורה הוראה במקום רבו:
חכמת אדם · סימן קע״ב, ל״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.