אע"ג שאמרנו שמנדין לכבוד החכם היינו דוקא לכבודו כגון שביזה אותו אבל חכם שנידה לצורך עצמו אפי' כהלכה כגון שאינו מכבדו כראוי או מחמת ממון (ש"ך) ופשיטא להרויח ממון ע"י שינדה כגון שיודע שיתנו לו ממון להתיר הנידוי וכה"ג וכן אם היו רואין שנידה משום שנאה כגון שהרבה אנשים נכשלו בדבר א' שהם חייבים עליהם נידוי והחכם לא נידה כולם אלא א' מהם שזה ודאי לא עשה אלא משום שנאה שיש לו עליו בלבו לפיכך אין נידויו נידוי כי ודאי לא נמסר הנידוי ליד גדולי הדור מדברי הקבלה שאמרנו אא"כ כשנידה לשם שמים לעשות גדר לתורה ולכבוד לומדיה ולא יכוין כלל להנאת עצמו ותועלתו (ושמעתי בשם של"ה שזהו כוונת הגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש ר"ל כמשארז"ל אמרו לנחש מה הנאה יש לך שאתה נושך וא"כ כך צריך הת"ח לנקום ולנטור שלא יהיה לו שום הנאה מזה רק לכבוד המקום):
חכמת אדם · סימן קע״ב, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.