נזיפה הוא שאדם גדול גוער בו לומר כמה פלוני זה חצוף וכיוצא בזה וזה משפטו שיהא מתחבא ויושב בביתו אותו היום לדידן. ולבני א"י ז' ימים ויהא נכלם ולא יראה למי שהכלימו וימעט בשחוק ובדבור ובעסקיו ויצער עצמו לעיני רואיו אבל א"צ להתרחק מבני אדם לא באכילה ולא בשתיה ולא בשאלת שלום וא"צ בכל אחד מכל דיני האבל אלא דאסור בתספורת שאין דרך מתאנח ועצב לגלח וא"צ לפייס למי שהחציף כנגדו וא"צ שיתירו לו אלא כיון שנהג כנזוף זמן נזיפה היה מותר ממילא ואפילו לא אמר לו הגדול כלום אלא שיודע בעצמו שהגדול נקט בלבו עליו היה צריך לנהוג נזיפה בעצמו (סעיף י"ד):
חכמת אדם · סימן קע״ב, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.