מנודה לרב הי' מנוד' לתלמיד אבל אינו מנוד' לשאר חכמים אפי' קטני' ממנו מנודה לתלמיד שנידהו לכבודו אינו מנודה לרב אבל מנודה היה לשאר העם שאינם חכמים אבל לא לחכמים אפי' קטנים ממנו וי"א אפי' לחכמים שכמותו (עש"ך ס"ק ל). ודוקא במנדה שלא בפני הרב אבל בפני הרב אפקירותא הוא מן התלמיד והוא עצמו בנידוי ואי פליג ליה רבו יקרא שפיר דמי ורב שגזר נידיו וחרם באיזה דבר ואין תלמידיו יכולין לעמוד בגזירותיו לא היו צריכין לקיימן (סט"ז):
חכמת אדם · סימן קע״ב, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.