בן ז' בין תושב ובין אורח בין קטן ובין גדול דוחה לאבילים לגמרי מכל הקדישים ואפילו פגע הרגל אע"ג דמבטל גזירות ז' ול' אבל לענין קדיש אינו מבטל וגם ל"א בו מקצת יום ככולו ומונין ז' ול' מיום הקבורה אעפ"י שלא שמע האבל מיד. ומ"מ יש לבן ל' וה"ה ליא"צ קדיש א' (ש"ך ס"ס ק"ח ונ"ל שיש ט"ס שם בש"ך מש"כ בשם מנהגים וכצ"ל אז מי שאירע לו) בן ל' קודם ליא"צ ומ"מ יש ליא"צ קדיש א' ואם יש הרבה יא"צ שלא יגיע לכ"א רק קדיש א' נדחה בן ל' לגמרי דזה יאמר למחר משא"כ היא"צ אם לא יאמר היום עבר זמנו ולכן נדחה הבן ל' לגמרי (ט"ז וש"ך שם) ומ"מ משמע דאם יש הרבה יא"צ ובן ז' אע"ג דגם בבן ז' י"ל ג"כ סברא זו מ"מ הבן ז' יאמר קדיש א' והשאר יטילו גורל כי הבן ז' הוא קודם וכן בהרבה בני ל': יא"צ ובן יב"ח נדחה בן יב"ח לגמרי וכל הקדישים של אותו יום הם ליא"צ אפילו קדיש של פרקים ושל שיר השירים ורות וקדיש של מזמור שיר ליום השבת הוא לאבילים: ונהגו שקדיש של מזמור הוא לאבילים (מ"א סי' קל"ב) ונ"ל דר"ל מזמור שיר של יום:
חכמת אדם · סימן קע״א, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.