בענין הקדישים יש מנהגים שונים וכל עיר ועיר לפי מנהג. יש נוהגין שתושב דוחה האורח רק בפעם ראשון יש רשות לאורח להתפלל ולומר קדיש פעם א' במקום שהתושב יש לו קדיש א' ויש נוהגין שהאורח שוה לבן עיר ונקרא תושב לענין זה אעפ"י שאינו פורע מס רק שיש לו שום דירת קבע ואם יש לבע"הב מלמד או משרת המושכר לו לזמן אם הוא פנוי שאין לו אשה במקום אחר נקרא תושב אבל יש לו אשה במקום אחר ה"ז אורח והלומדים בישיבה אפילו יש לו אשה במק"א דינו כתושב. והמגדל יתום בביתו אפילו בשכר ואין לו אב ואם הוי כתושב אבל אם יש לו אב או אם אפילו מגדלו בתורת צדקה דינו כאורח (ש"ך שם):
חכמת אדם · סימן קע״א, י״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.