חכמת אדם · סימן קע״א, י״ב

נמצא במדרשות הרבה מעשים שע"י שאומרים קדיש בשביל אביו ואמו ניצולו מן הדין ע"כ נהגו לומר קדיש בתרא דהיינו אחר עלינו וכן נהגו להפטיר בנביא ולהתפלל לפני העמוד ובפרט במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרים הנשמות לגיהנם וכן בכל יום ערבית שאז תגבורת הדין ומ"מ אין התפלה שייך לאבילים ויש לצבור בהם זכות ונהגו לומר קדיש על האם אעפ"י שאביו חי ואינו יכול למחות ומי שיודע להתפלל ומרוצה לקהל יתפלל ויניח הקדיש שיאמר הקטן (סי' שע"ו בד"מ) ויש מקומות שנוהגים לומר קדיש גם על שאר קרובים ומ"מ אם יש אבל על אביו ואמו אין לגזול ממנו הקדיש ואפי' בשבת ויו"ט אומרים קדיש אבל נהגו שלא להתפלל אבל בשבת ויו"ט ולא ביום שאומרים בו הלל אם לא דליכא דעדיף מיניה ומי שמת בשבת אי יו"ט וא"א לקברו בו ביום כיון דמותר בכל אנינות יאמר ג"כ קדיש אעפ"י שלא נקבר עדיין (ט"ז שם) וכן נ"ל דאע"ג דאין בו דין גיהנם עדיין הא יש כמה דינין עד הגיהנם כדאי' בזוהר (ובזה מסולק השגת הש"ך בנק"הכ) (אך אפשר י"ל דבשבת אין עליו שום דין ובס' בל"י כתב דנוהגין לומר קדיש כמש"כ הט"ז) קונטרס מצבת משה סי' ג' ונהגו שלא לומר קדיש רק י"א חדשים שלא להחזיק אביו ברשע כי משפט רשע בגיהנם יב"ח וכל הקדישים של אותו יום שייכים לו רק ליא"צ יש קדיש א':