הקובר מתו ברגל בין בי"ט או בחול המועד לא יחליף בגדיו דזה הוי פרהסיא (מ"א סי' תקמ"ח) משא"כ כשחל אבילות קודם הרגל דצריך לשנות ונוהג דין אנינות כ"ז שלא נקבר כדלעיל כלל קנ"ג ולאחר שנקבר נוהג דברים שבצינעה (ומ"מ מי שרגיל לחזור על לימודו בע"פ ואם לא יחזור כל ימי הרגל יבא לידי שכחה מתיר בתשו' ח"צ סי' ק' כיון די"א דגם דברים שבצנעה אינו נוהג ואע"ג דלא קיי"ל הכי מ"מ כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו בשעת הדחק ומותר להניח תפילין אפילו באותו יום בחה"מ וה"ה דמותר להניח ביום ראשון שלאחר רגל (מ"א סי' תקס"ח) ומותר ליחד עם אשתו ואסור בת"ת והרגל עולה למנין שלשים שמשלימין עליו שלשים אפילו קברו בחג הסוכות לא אמרינן דש"ע שהוא רגל בפ"ע מבטל. ואין ש"ע עולה רק ליום א' כשקברו ברגל דדוקא כשקברו קודם חג הסוכות הוא דעולה ש"ע ג"כ לזה כדלקמן סי' י"ב משא"כ כאן (ש"ך ס"ק ז') ומ"מ כיון די"א דש"ע עולה למנין ז' לענין שלשים (כמש"כ שם הש"ך) ולכן נ"ל דיש להקל במקום מצטער וכיוצא בו לענין רחיצה ובנשים די"א דאין תספורת נוהג בנשים כדלעיל כלל קס"ה ומתעסקין ברגל לנחמו וכל מלאכה המותרת לו לעשות במועד בדבר האבד מותר לעשות בעצמו ואם אין דבר האבד לעשות ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה תוך ביתו ולאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ולכשיכלו ז' למיתת המת אעפ"י שעדיין לא כלו ז' ימי האבילות מלאכתו נעשית ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו עושין לו בצינעה בתוך ביתו ואין רבים מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל אבל מראין לו פנים כגון אם קברו בשלשה ימים האחרונים של רגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים בשלשה ימים אחרונים של אבל ובמקומות שעושין שני ימים מונה השבעה מי"ט שני האחרון הואיל ומדבריהם עולה מהמנין וה"ה בשני י"ט של ר"ה אפי' מת לו מת בי"ט ראשון של ר"ה מונה הז' מי"ט הב' דהוי ג"כ מדבריהם (ש"ך סק"א ומ"א סי' תקמ"ח ס"קב) ומונה מאחריו ששה ימים בלבד ושותף של אבל שמת לו מת בח"המ ראשון מותר לעסוק בחנות מיד אחר י"ט (א"ר בסי' תקמ"ח) ונ"ל לדידן דנוהגין לאסור רק ג"י ה"ה אם מת בעי"ט אחרון מותר:
חכמת אדם · סימן קס״ט, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
