במקומות שעושין שני י"ט מי שמת לו מת ביו"ט שני שהוא יו"ט האחרון של פסח או של חג או ביו"ט שני של עצרת וקברו בו ביום נוהג בו אבילות הואיל וי"ט שני מדבריהם ואבילות יום ראשון שהוא יום מיתה וקבורה של תורה ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה אבל אם מת בי"ט שני של ר"ה וקברו בו ביום אינו נוהג בו אבילות ששני הימים כיום ארוך הם בד"א בשבעה מתים דמפורשים בתורה שכהן מטמא להם אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאי' בכלל קס"א אין אבלותם אלא מדרבנן לפיכך אינו נוהג עליהם אבילות בשום יו"ט ואפילו באותם שאמרנו שנוהג אבילות ביו"ט שני אינו קורע אבל אנו נוהגין שלא להתאבל בי"ט שני של גליות על שום מת אפילו הוא יום מיתה וקבורה דסוברין כדעת האומרים שאין שום אבילות דאורייתא כן המנהג פשוט ואין לשנות (שצ"ח):
חכמת אדם · סימן קס״ט, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hokhmat Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חכמת אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.